הנחות יסוד של ה-NLP​

המפה אינה השטח

המטאפורה של המפה ב-nlp  מתייחסת למערכת האמונות, הערכים התפיסות והפרשנויות הייחודיות שלנו לגבי "המציאות" איתה אנו באים במגע יומיומי. אחד הדברים שניתן ללמוד מהנחת יסוד זו הוא,שמכיוון שאנו לא באמת יכולים לשנות את העולם שמסביבנו, אין לנו אלא לקחת אחריות אמיתית לגבי האופן בו אנו מפרשים, חווים ומגיבים למתרחש בעולמנו. כאשר אנו מבינים שאין מציאות אובייקטיבית אחת, ושלכל אדם יש את המפות הייחודיות שלו בהתאם למסלול חייו , מוענק לנו חופש מוחלט – זכות בחירה לפרש את מציאות חיינו (התקנת מפות חדשות) בדרך שתקדם אותנו ותהיה אפקטיבית עבורנו.

הדוג' הקיצונית של ויקטור פרנקל- רופא נוירולוג ופסיכיאטר יהודי וינאי, אשר שרד את מחנה ההשמדה אושוויץ פיסית ונפשית, תודות ליכולת המופלאה שלו לפרש ולהעניק משמעויות אפקטיביות לזוועות שהתרחשו במחנה,ממחישה כי אפילו שהאדם חווה אירועים קשים באפן קיצוני נשמרת לו תמיד החרות  לתודעתו. לטענתו בני האדם הם חופשיים בבסיסם ועל אף שהנאצים יכלו לשלוט בגופו הם לא יכלו לשלוט בנפשו, שאת החופש שלה הם לא יכלו לשלול ממנו.

"חיים פירושם, בסופו של דבר, נטילת אחריות למציאת התשובה הנכונה על בעיותיו של אדם וקיום התפקידים שהם מעמידים בלי הרף לפני כל יחיד ויחיד. תפקידים אלה - פשר החיים - שונים בכל אדם ואדם ובכל רגע ורגע.

לפיכך אי אפשר להגדיר את פשר החיים באופן כללי. אין להשיב על שאלות בדבר פשר החיים בהצהרות כוללות."

ויקטור פרנקל, מתוך הספר- " האדם מחפש משמעות."

הנחת יסוד זו מאפשרת דיאלוג נקי יותר בתקשורת הבין אישית, הבנה טובה יותר של עצמנו ושל הזולת וכתוצאה, יחסים בין אישיים טובים יותר ונעימים יותר.

העניין המהותי בהנחת יסוד זו הוא שעצם הבנתה והפנמתה, פותחת כבר את הפתח הראשוני ליצירת מפות חדשות ואפקטיביות עבורנו.

איכות התקשורת

שלך נמדדת במשוב שאתה מקבל.

NLP היא קודם כל מודל תקשורת . לא לחינם טוענים שתקשורת היא הכל.  איכות התקשורת הן עם עצמנו והן עם אחרים, תקבע גם את איכות חיינו וגם את רמת חיינו.

ישנם אנשים אשר שכנעו את עצמם שאין הם זקוקים לאיש על מנת שחייהם יהיו שלמים ומאושרים. מה אתם חושבים, דבר כזה ייתכן? כמובן שלא! אבולוציונית, אנו חיינו ועודנו חיים בלהקות. מידת הישרדותנו בעבר הייתה תלויה ביכולת שלנו לתקשר ובאיכותה. מידת הצלחתנו בהווה  נמצאת בקשר ישיר עם טיב התקשורת שלנו.

בניגוד למה שחושבים, מרכיב המילים בתקשורת בין-אישית מהווה רק כ-10% מסך התקשורת. האינטונציה מהווה כ-40% ושפת הגוף היא המרכיב המשמעותי ביותר ומהווה כ-50% מהאפקט התקשורתי. בשורה התחתונה, המרכיבים המשפיע ביותר על טיב התקשורת שלנו הם שפת הגוף וטון הדיבור בו אנו מעבירים את המסר.

לעניין הנחת היסוד, בבואנו להעביר מסר לאדם השני, האחריות על כך שהמסר יועבר והאדם השני יבין את כוונותינו מוטלת אך ורק עלינו.

אם מסיבה כלשהי כגון: עיתוי גרוע, כעס ,חוסר הבנה של הצד השני אותנו, חוסר כימיה או בשפת ה-NLP  ראפור, המסר שרצינו להעביר לא הועבר, לא הובן, לא התפרש כפי שציפינו, האחריות לכך כאמור היא שלנו. סביר להניח שהאופן בו העברנו את המסר היה לא מדויק, לא איכותי מספיק, לא אמפתי וכיוצ"ב.

הנחת יסוד זו מנחה אותנו לקבל אחריות עמוקה על האופן בו אנו מתקשרים ומאפשרת לנו להפוך למתקשרים ברמה גבוהה.

משפט מפתח כאן הוא: לדבר עם האדם ולא אל האדם.

אין אנשים מקולקלים, כל האנשים עובדים טוב מאוד ולכן אין צורך לתקן אותם.

נק' המוצא של הנחת יסוד זו, מעבר לכך שהיא מכבדת מאוד את האדם כאדם ולא כמכונה שצריך לתקן אותה ,מדגישה כי

כל התנהגות שלנו היא למעשה פונקציה של למידה. למדנו להתנהג בדרך מסוימת ולמדנו את זה מצוין יש לומר. אנשים אשר סובלים מהתנהגויות, הלכי רוח או סימפטומים שנתפסים כלא נורמטיביים  כגון: דכאונות, חרדות, פוביות, התמכרויות, בעיות אלימות ולמעשה כל התנהגות שנתפסת כלא נורמטיבית, למדו את ההתנהגות שלהם אם בלמידה ספציפית אחת ואם בלמידה תוך כדי חזרתיות (מרכיב מהותי ב-nlp).                                      

ברגע שהתרחשה למידה, אנו נחזור על ההתנהגות הזו שוב ושוב באופן עקבי עד שנלמד אחרת. כלי ה-nlp  מאפשרים לנו לנטרל בזמן קצר ביותר ובפשטות,התנהגויות שהשתרשו במשך שנים.

לכל אחד מאיתנו יש את כל המשאבים הפנימיים בכדי להצליח.

ישנו משפט שמשקף מצוין את הנחת היסוד הזו:

"השמיים הם לא הגבול, מערכת התפיסות והאמונות שלך הם הגבול".

לאורך השנים  ניסו אלפי מחקרים לאתר גורמים אשר בעזרתם ניתן לנבא את הצלחתו המקצועית של אדם. מבחני אישיות הוכחו כלא יעילים, וגם אינטליגנציה לסוגיה השונים לא הוכחה כמנבא מוצלח למדי. החתך הסוציואקונומי, מידת ההשכלה ואפילו קשרי המשפחה של האדם נבחנו כולם - ולא סיפקו תוצאות עקביות. 

הנחת יסוד זו הינה מעצימה במהותה כמו כל המתודולוגיה של ה-NLP, וכאשר מתייחסים אליה לאור המחקר שנעשה אנו מבינים שכל אחד ואחת מאיתנו יכולים להצליח. מחקרית, זה לא משנה לאיזה הורים נולדנו, מה מנת המשכל שלנו, מה המגבלה הפיזית או הנפשית שעל ידה אנו מאותגרים, יש בתוכנו את כל המשאבים על מנת שנצליח וההצלחה שלנו תתחיל מעבר לכל ספק, בהבנה, בקבלה ובאחריות שהנחת יסוד זו מציעה לנו.

הנחת היסוד רוקדת ריקוד משותף עם המושג  "נבואה שמגשימה את עצמה". זהו מושג מתחום הפסיכולוגיה החברתית שהגה אותו הסוציולוג רוברט מרטון ב-1948.  ציפייה או חיזוי משפיעים על התנהגות האדם וגורמים באופן עקיף להתממשותה.

נעשו אין סוף מחקרים הבודקים הישגיות בבתי הספר כנגזרת של ציפיות המורים ו/או ציפיות התלמיד מעצמו. מחקרים נוספים בדקו את הביצועים במקום העבודה כנגזרת של ציפיות המנהלים מהעובד ו/או ציפיות העובד מעצמו.

התוצאות דרמטיות ועקביות ומעניקות משקל רב לחיזוי הצלחה בפועל על סמך תפיסת המסוגלות של האדם את עצמו ו/או על סמך האופן בו תופסים אותו מנהליו.

אנחנו עדים שוב ושוב לשיאים אולימפיים ושיאי עולם שנשברים, להישגים אנושיים בכל תחום ותחום אשר נתפסו בעבר כבלתי אפשריים. המוח האנושי הביא אותנו לירח ומעבר לכך.

אנחנו פוגשים שוב ושוב באנשים רגילים שעושים דברים בלתי רגילים. ישנה תפיסה שאנו משתמשים ב-% קטן בלבד מהפוטנציאל של המוח שלנו.

מדברים על בין  10 ל-20 אחוז בלבד. מהפוטנציאל כן, לא מרקמות המוח עצמו. בעזרת מגוון טכניקות של NLP  ,ודרך אלמנטים שנקראים "עוגנים" אנו יוצרים חיבור זמין למשאבים שטמונים בנו.  בעצם הבחירה שאנו עושים, בחירה אמיתית! לממש את הפוטנציאל הגלום בנו, התחברנו אולי למשאב הגדול מכולם, משאב עצום ואינסופי... 

ברגע שעשינו את הבחירה, עשינו כברת דרך ראויה!

אסיים בדוג' המופלאה של ניק ווציץ  Nick Vujicic (ממליץ בחום להכנס ליוטיוב ולצפות בענק רוח הזה!!). https://youtu.be/WBkuxfRP1q4 

הוא נולד ללא ידיים וכן עם מום ברגליים עקב הפרעה נדירה המכונה אמיליה-טטרה. הבחור עושה ספורט אתגרי לסוגיו השונים. הוא גולש גלים, גולש בסקי, מטפס הרים, ועושה עוד המון דברים מדהימים! בגיל שבע עשרה הקים את עמותת "החיים ללא גפיים". הוא מקדיש את עצמו להעלאת מוטיבציה בקרב ילדים ובני נוער דרך מסעות בעולם ומשמש כמרצה להעלאת מוטיבציה בנושאים כמו נכות, תקווה ומציאת משמעות לחיים.

זיכרון ודמיון מפעילים את אותם מעגלים עצביים במוח שמופעלים על ידי חוויות בזמן אמת ולכן ניתן להיעזר בהם על מנת להשפיע על התפתחותנו.

זיכרון ודמיון הינם אלמנטים אשר ה-nlp מתבסס עליהם ברוב הטכניקות והשיטות הטיפוליות במתודולוגיה.

לצורך ההמחשה, אני מזמין אותך להיזכר בחוויה חיובית כלשהי מעברך. זה יכול להיות אירוע שקרה לאחרונה או מהעבר הרחוק, זה לא באמת משנה. ייתכן מאוד כי ממש תראה/י את האירוע, אולי דווקא תשמע/י, תרגיש/י או תריח/י, אולי שילוב כלשהו בין החושים. ייתכן כי הרגש שהיה שם היה רגש של אושר, או אולי רגש של שמחה, תחושת מסוגלות או כל רגש חיובי אחר...ניתן לעצום עיניים על מנת להתחבר ביתר קלות... מצוין!  עכשיו, המציאות הפיסית היא שאת/ה נמצא/ת כאן מול המחשב. את/ה לא נמצא/ת פיסית בעבר באירוע עצמו ובכל זאת חווית שוב מבחינה רגשית את אותו האירוע. כנראה שעוצמת הרגש/חווית האירוע, אינה כמו במקור, או בשפה נלפיסטית, הווליום חלש יותר, אבל המעגלים החשמליים במוח שמקושרים לאירוע הם זהים, בין אם הם מתרחשים בזמן הווה ובין אם נזכרים באירוע שקרה בעבר.

מבחינה טיפולית ,בעזרת טכניקות ספציפיות אשר מתבססות על הנחת יסוד זו, בנוסף לטכניקות עיגון למיניהן,ניתן להעניק פרשנות חוויתית רגשית חדשה לכל אירוע חוויתי-שלילי בעברנו בין אם מדובר  בפוביות למיניהן, חוויות טראומטיות, חרדות או כל חוויה שלילית מעברנו שמשפיעה עלינו בהווה.

ערך האדם גבוה בהרבה מכל התנהגות , רגש, מחשבה או הלך רוח.

הנחת יסוד זו היא הבסיס והתמצית הרוחנית והטיפולית של כל מתודולוגיית ה-NLP. כל הטכניקות הטיפוליות, ההנחייתיות והאימוניות, ישגשגו ויהיו אפקטיביות לאורך זמן , רק מתוך נק' המוצא של הנחת יסוד זו.

הנחת יסוד זו באה להגן עלינו מפני ביקורת, תיוג, הגדרות ושיפוט הן מול זולתנו והן אל מול עצמנו.

האדם הוא לא: דכאוני או סכיזופרן ,או מעשן, או כשלון בלימודים או בקריירה.

כל אלו הן למידות שהוא למד בדרך ותמיד ניתן ללמוד אחרת, אם רק רוצים. זה לא מה שמגדיר אותו.

הערך שלנו כבני אדם, אינו יכול להימדד בשום הגדרה, תבנית, התנהגות, רגש, תפקוד או הלך רוח. אנחנו הרבה הרבה יותר מכל אלו, כפי שנאמר השלם שווה יותר מסכום חלקיו.

מבחינה מתודולוגית טיפולית/הנחייתית , הנחת יסוד זו מתבססת על הזרם ההומניסטי-אקזיסטנציאליסטי וברמה קונקרטית יותר על פסיכולוגיית הגשטאלט. 

וירג'יניה סאטיר-חלוצת הטיפול המשפחתי, שהייתה אחת מדמויות המפתח עליה התבססה מתודולוגיית ה-nlp הייתה הומניסטית וממש ליהטטה עם מטופליה במעברים בין רגשות, דמויות ,הלכי רוח ותפקידים שונים בתוך האדם עצמו, מתוך הבנה שאף אחד מאלו אינו מגדיר את האדם, אלא אלמנטים השייכים לאדם.

כולנו יכולים לעשות הכל, אם רק נרצה בכך ואם רק נדע איך.

הנחת יסוד זו מתחלקת ל-3.

החלק הראשון- "כולנו יכולים לעשות הכל", מתייחס לשפע אפשרויות הבחירה והיצירה שיש לכל אחת ואחד מאיתנו בכל רגע נתון.

לרוב, אנו נוהגים לצמצם את עצמנו לרשימה מוגבלת של דברים שאנו יודעים שאנו יכולים לעשות אותם, מבלי לתת את דעתנו לשפע האין סופי של האפשרויות שיש ביכולתנו לממש ולהגשים. אפקט "הנבואה שמגשימה את עצמה" שדיברנו עליה קודם מתאים במיוחד להנחת יסוד זו, הן מול עצמנו והן מול הזולת. הפנמה ויישום של הנחת יסוד זו, מאפשרים לפרוץ את כל האמונות והתפישות המגבילות שיש לנו כלפי עצמנו וכפועל יוצא, מאפשרים דרגות חופש שטרם הכרנו.

החלק השני של הנחת היסוד – "אם רק נרצה בכך", מדגיש שעל האדם המעוניין  לדגום אדם אחר להפגין את הלך הרוח המתאים ורצון לפתח את המיומנויות החדשות. לאף אחד אין בעלות על רצון או על גישה/הלך רוח.

החלק השלישי של ההנחה - אם רק נדע איך, מחבר אותנו לנושא המודלינג. 

האופן שבו גרינדר ראה את ה- NLP,למעשה מגדיר אותה כ-"מדע המצוינות". הגדרה זו מתבססת על היכולת של השיטה לדגום ((modeling באופן כמעט מדויק את הביצועים של כל אדם, לרבות מצליחנים בתחומם. בלדגום הכוונה להתחקות אחר מערכות החשיבה, הרגש וההתנהגות הכמעט מדויקות של האדם בהקשר ספציפי של ביצוע או הישג, ולשכפל אותן אצלנו או אצל אדם אחר.

בבסיסה של כל התנהגות אנושית קיימת כוונה חיובית – אין לאדם אויבים פנימיים.

הנחת יסוד זו קוראת למעשה תיגר על גישות פסיכולוגיות אורתודוכסיות אשר עושות שימוש נרחב בביטויים ומושגים כגון: "הכשלה עצמית", "הרס עצמי" , "ID" במובן של היצרים השליליים המתאזנים מול ה- "super ego" ועוד מושגים אשר משתייכים לאסכולות היוצאות מתוך נק' הנחה שיצר האדם רע מנעוריו.

הנחת יסוד זו גורסת כי כל מה שאנו עושים , בין אם זו התנהגות, קו חשיבה או רגש כלשהו, יש לו מטרה חיובית כלשהי עבורנו, גם אם כלפי חוץ נחווית ההתנהגות כפוגעת, מטרידה או שלילית. כאשר מסתכלים על זה באופן הזה, הדבר מצריך מאיתנו להתבונן פנימה דרך שיטות תשאול נלפיסטיות, עד שנגלה את הכוונה שנמצאת  בבסיס אותה התנהגות מקורית מזיקה. לאחר שמזהים אותה ניתן להמיר את ההתנהגות השלילית בהתנהגות אחרת, אשר תספק באופן הולם יותר את המטרה המקורית.

חקירה ממוקדת מסוג זה והמרת ההתנהגות יבטיחו טיפול אמיתי בבעיה אשר יחזיק לאורך זמן, ולא עוד טיפול בסימפטומים אשר יתמסמס משום שכוונת העל הפנימית של האדם לא סופקה.

דוג': הגיע אלי בחור בשם חיים(שם בדוי),בעלים של עסק מדשדש שהתמודד שנים עם בעיית דחיינות. הוא כל הזמן דחה דברים שהוא היה צריך לעשות עבור העסק, וכתוצאה מכך העסק לא הצליח להתרומם והיה בהפסדים רבים. חיים עבר שני

תהליכים שונים של אימון עסקי אך ללא תוצאות. ברגע של ייאוש ורגע לפני שהוא נאלץ לסגור את העסק פנתה אלי אשתו בבקשה לעזרה.

כבר בתחילת הפגישה הבנתי כי הדחיינות באה לידי ביטוי בחייו רק בהיבט של העסק. מול התחייבויות משפחתיות הוא תפס את עצמו כיוזם ופעיל באופן מספק. לאחר מכן עשינו תשאול שנקרא תשאול סיבובי שערך 25 דק בערך.

ממצאי התשאול חשפו כי כוונת העל של הדחיינות שלו הייתה בטחון. הוא דחה דברים בעסק משום שהדבר העניק לו בטחון. תוך כדי התשאול, נחשף הסיפור מאחורי העניין. זהו הקסם בתשאול מסוג הזה, יש לו את היכולת להעלות נושאים, נכון יותר הקשרים שהיו חבויים בתת-מודע במשך שנים.

כאשר הוא היה ילד, לאביו היה עסק מצליח מאוד לשיש וכל בני הבית נהנו מחיי רווחה ושפע. יום אחד העסק קרס. התמוטטות העסק השפיעה עליו באופן טראומטי מאוד מכיוון שהמשפחה ירדה מנכסיה ולמעשה הוריו לא הצליחו להתאושש מאז.

חיים פחד להצליח מכיוון שהצלחה עסקית נחוותה אצלו כמקום שנמצא על פי התהום.הצלחה לתפיסתו ,זהו שלב מקדים להתרסקות כלכלית.  בצורה פרדוכסאלית, דווקא הדשדוש במקום נחווה אצלו כמקום בטוח ולא מאיים. מה שחיים רצה באמת הוא בטחון. שיקפתי לו את הפרדוקס שלמרות שמה הוא זקוק לו יותר מכל הוא בטחון, הדרך בה הוא פועל על מנת להשיג את אותו בטחון נכסף, היא זאת שעוד רגע תוביל אותו ואת משפחתו, לסגור את העסק והם יהיו במקום מאוד לא בטוח מבחינה כלכלית. כל הפגישה ערכה כשעה. 

שבוע לאחר מכן נפגשנו בפעם השנייה והאחרונה,

בה חיברתי אותו למטרות העסקיות שלו למשאבים הפנימיים שלו דרך טכניקה שנקראת: "הכנסת מטרה לשרירים". לאחר שבועיים אשתו סימסה לי בהתרגשות ואמרה: אני מרגישה שהדברים בעסק מתחילים להסתדר , אבל אני בקושי רואה אותו כי הוא כל הזמן בעסק..."

האנרגיה זורמת לאן שתשומת הלב מתמקדת.

חלקנו מכירים את זה שכאשר אנו קונים רכב חדש, פתאום אנחנו שמים לב לרכבים מהסוג הזה שנמצאים סביבנו בכבישים. הרי הם תמיד היו שם אך משהו בתשומת הלב הנוכחית שלנו גרמה להם להיחשף בפנינו באופן בולט. כאשר מתמקדים במשהו מסוים והוא מקבל את התייחסותינו, הוא נוטה להתרחב ולהתעצם וחלקים נוספים מאותו הדבר נחשפים בפנינו. למעשה התפישה אומרת שהכל קיים כל הזמן ואנו

תורת הקוואנטים, או פיסיקת הקוואנטים היינו אך, מדגישה את הרעיון הזה בבואה לחקור את המרכיבים התת אטומיים הכה חמקמקים, שעצם התבוננות החוקר בהם משנה את הוויתם, וכך אובד לו המרכיב המדעי הקדוש: "אובייקטיביות".

אם חושבים על זה לעומק אנו מתחילים להיחשף לרעיונות מדהימים!!  מעבר להשפעה ההדדית בה אנו משפיעים ומושפעים האחד מהשני ומכל מה שמסביבנו, היכן באמת עובר הגבול בינינו או מה למעשה יוצר את ההפרדה בינינו?

בבואנו לחבר את הרעיון למימד פרקטי יותר, אנשים אשר כל הזמן מתמקדים בבעיות ובהיבטים השלילים בחייהם, ימצאו אותם שוב ושוב מכיוון שכל תשומת הלב שלהם מתמקדת בשלילי שזו בתורה מייצרת עוד ועוד מהשלילי ומהבעייתי. גם כאשר יש מסביבם היבטים חיוביים רבים, המודעות שלהם לא תתפוס זאת ולא תבחין בכך. בשורה התחתונה, גישה שלילית מייצרת מציאות שלילית.

מצד שני, אנשים בעלי גישה חיובית יהיו מוכוונים לראות תמיד את החיובי ואת הפתרונות לכל סיטואציה, האנרגיה שלהם תזרום לכיוון "היש" , ידעו לייצר את החיים טוב יותר מאשר חבריהם הפסימיים.

מבחינה מחקרית, נעשו אין סוף מחקרים המנבאים מדדי הצלחה כגון: רמת חיים, איכות חיים, שביעות רצון מהחיים וכיוצ"ב וניכר פער אדיר לטובת אותם אנשים בעלי גישה חיובית לחיים. בשורה התחתונה, אנשים בעלי גישה חיובית יצליחו יותר בכל פרמטר לעומת אנשים בעלי גישה שלילית.                                                                                 

ברצוני לחתום את הנחת יסוד הזו עם סיפור אינדיאני יפהפה שמבהיר את העניין בצורה פשוטה וקסומה:

ערב אחד סיפר אינדיאני זקן לנכדו על המאבק המתרחש בנפש האדם.

"ילדי, הקונפליקט הפנימי, המאבק, הוא בין שני זאבים בתוך כולנו:

זאב אחד הוא כעס, קנאה, צער, חרטה, תאוות בצע, יוהרה, רחמים עצמיים, אשמה, עלבון, נחיתות, שקרים, והתנשאות.

הזאב השני הוא הנאה, שלום, אהבה, תיקווה, שלווה, ענווה, טוב לב, נדיבות, אמפתיה, אמת, רחמים ואמונה.

הנכד חשב לרגע ושאל את סבו: ואיזה זאב מנצח?

האינדיאני הזקן חייך וענה בפשטות: זה שאתה מאכיל ..."

האדם בוחר תמיד באפשרות הטובה ביותר הקיימת עבורו, בהתייחס במשאבים הזמינים לו באותו הרגע.

הנחת יסוד זו ניחנת באיכות אמפתית וחומלת ומאפשרת לנו חופש מחרטה וטינה כלפי העבר שלנו - לא משנה אילו מעשים עשינו. עשינו את מה שעשינו כי זה מה שיכולנו וידענו לעשות במסגרת המשאבים, האמונות והתפישות שהיו לנו. בנוסף, מוענקת לנו אפשרות למידה מחוויות אלו בצורה אפקטיבית ביותר – ניסוי ותהייה.

ההנחה מציעה לנו כבני אדם, להתחבר למקום של ענווה ולקבל את עצם היותנו בני אנוש אשר עושים כמיטב יכולתנו עם האמצעים העומדים לרשותנו בכל רגע נתון. ההנחה מאפשרת גם הבנה וסליחה עמוקים וכנים לאחיינו הסובבים אותנו, שהן גם הם בדיוק כמונו עושים כמיטב יכולתם עם הכלים והמשאבים שיש להם בכל רגע נתון.

אין כשלון – יש רק למידה ומשוב. כל התוצאות הן הישגים.                             

כל "כשלון" מלמד אותנו שיעור ומקדם אותנו צעד נוסף לעבר ההצלחה.

למעשה הכישלון הוא המשוב הטוב ביותר שלנו לפעול אחרת בדרך חדשה.

כאשר אנו מגדירים משוב מסוים ככישלון, החוויה הרגשית והתפיסתית שלנו לגבי עצמנו אינה אפקטיבית ואינה מקדמת. תיתכן תחושת אשמה, תוכחה עצמית, פחד וכיוצ"ב מעצם זה "שנכשלתי" ולכן הגדרת תוצאה ספציפית ככישלון מיותרת לחלוטין.

המסר העיקרי של הנחת היסוד הזו הוא ש"כשלון" הינו מרכיב חיוני בכל הצלחה. יתרה מכך, מחקרים רבים שנעשו הוכיחו שאנשים מצליחים בתחומם הרבו להיכשל ביחס לשאר האוכלוסייה, אך כאמור הם גם התאוששו מהר יותר מכל "כשלון" וכמובן גם הצליחו הרבה יותר.

אוהבים לספר את הסיפור על אדיסון הממציא הידוע, אשר המציא את נורת הליבון שישנה בכל בית. מספרים שהוא נכשל 999 פעמים! או  במילים אחרות הצליח לגלות 999 אפשרויות איך לא לבנות את הנורה בטרם הצליח.

בפעם ה-1000 התחברו לו כל החומרים יחד עם חוט הלהט ונוצרה הנורה.                                                                                       

חוק המספרים הגדולים בא לידי ביטוי כאן בצורה נהדרת:

ככל שתפעל יותר, כך יהיו לך משובים רבים יותר, וכך תצליח יותר-במידה ותיישם את הלמידה שבהם.

הגורם הגמיש ביותר במערכת, הוא הגורם בעל השליטה הרבה ביותר.

אם יש לנו רק תגובה אחת לאירוע נתון כמו בתגובות אוטומטיות למשל, אז למעשה אנו מתנהלים באופן מצומצם מאוד. בפסיכולוגיה התנהגותית ישנו מודל שמתאר זאת מצוין שנקרא מודל גירוי-תגובה. יש גירוי מסוים שמפעיל אותנו וגורם לנו להגיב באופן ספציפי שוב ושוב. מישהו או משהו שולט למעשה בתגובות שלנו , כאילו היינו בובת מריונטה.

מכיוון שהערך שלנו והאפשרויות שלנו כבני אדם הם מעט יותר מאשר בובת מריונטה (:  יש לנו תמיד מבחר אפשרויות תגובה שמתוכן נשאף לבחור את התגובה שתקדם אותנו להגיע לתוצאה שאנחנו רוצים. ברגע שזה קורה, אנו למעשה הפכנו להיות השולטים במצב. 

ככל שיש לנו יותר אפשרויות בחירה, כך השליטה שלנו באירוע גדלה.                                                                                                        

בסערה גדולה עד מאוד גם עץ אלון יכול להישבר,אך קנה הסוף הידוע בגמישותו הרבה, יתכופף באצילות עד חלוף הסערה ולא יינזק...