מודל הפלסטיות של המוח - neoroplasticity המוח הגמיש
המוח שלנו הינו מכשיר למידה אדיר ביכולותיו ובגמישותו. בשנים האחרונות בעקבות מחקרים רבים מתחום מדעי המוח, הכריזו מדעני המוח על מודל "המוח הפלסטי" Neuroplasticity. ההבנה ההולכת ומתגבשת כי המוח שלנו הוא פלסטי ולא אלסטי – הוא מתנהג כמו פלסטלינה שניתן בכל רגע נתון לשנות את צורתה וצורה זו החדשה שעברה שינוי היא שתישמר שלא כמו חומר אלסטי אשר נוטה לחזור למצבו המקורי לאחר שהתגמש. פלסטיות הינה גמישות – היכולת להשתנות. בנוגע למוח האיבר המסתורי אולי ביותר שקיים, התפיסה הרווחת ביותר שהתקבעה ראתה אותו כמרכזייה מכניסטית המקבלת שדרים מאיברי הגוף ומעבירה אותם חזרה לאחר עיבוד. לפיכך כל פגיעה באחד מחלקי המוח נתפסה כפגיעה בלתי הפיכה וללא אפשרות תיקון. האם מוחו של אדם בוגר יכול להשתנות, להתארגן מחדש, להתרחב ולשפר את יכולותיו? בעבר הלא רחוק, הסברה היתה כי כישורים אלו שמורים בעיקר למוחות של ילדים. מודל המוח הגמיש מציע לנו להסתכל על מוחנו בצורה שונה לחלוטין מזו שהורגלנו אליה, כעל איבר דינמי בעל יכולות השתנות מדהימות.
המחקרים האחרונים ביותר בתחום מדעי המוח אשר התגבשו בעשורים האחרונים, מוכיחים מעבר לכל ספק כי המוח האנושי הינו איבר גמיש המשתנה לכל אורך החיים בהתאם לכל דבר שאנו עושים או חווים. מחקרים אלו מחוד החזית של חקר המוח ואשר נעזרים בהדמיה בתהודה מגנטית (MRI) מערערים על התפיסה המסורתית על פיה מוח האדם אינו ניתן לשינוי. המחקרים של פרופ' יניב אסף מהמחלקה לנוירוביולוגיה בפקולטה למדעי החיים בחנו לעומק מבנים מוחיים כדוג' ההיפוקמפוס – המוגדר כמשפך הזכרונות. הממצאים ממחקרים אלו מוכיחים כי יכולת ההשתנות של המוח האנושי הבוגר, גדולה יותר ומהירה יותר, הרבה יותר משחשבו המדענים עד כה. פרופ' מרזניץ מבכירי חוקרי המוח בעולם בתחום הנוירו פלסטיות: "המוח לא חייב להזדקן",מבקש שנבין שהמוח שלנו גמיש ומסוגל ללמוד ולהשתנות בכל גיל ובכל שלב. הנקודה המהותית מבחינתו היא שהמוח הוא כמכונה שמצויה בממשק תמידי עם סביבתה, מכונה שתתפתח ותשתנה תדיר בהתאם לקלט שיכנס אליה.
במחקרים רבים נצפו שינויים תוך מוחיים בקופים אשר אומנו להשיג מטרה מסוימת. הקופים עברו את תהליך הלמידה במשך זמן מסוים, ובדיוק כאשר היכולת ההתנהגותית החדשה התרחשה,ראו גם את השינוי המקביל במוח האחראי לאותו אזור. המחקרים שפרופ' מרזניץ היה מעורב בהם השוו חיות מבוגרות לחיות צעירות בכל המדדים הרלוונטים: רצפטורים, המבנה העצבי ,כימיה, מבנה המוח ויכולות התנהגותיות.
הכל כצפוי היה שונה לגמרי בין שתי הקבוצות. לקחו את קבוצת החיות הבוגרות ואימנו אותם ליכולות חדשות ולדפוסי התנהגות חדשים. לאחר מכן בדקו את המדדים מחדש וראו את הפלא – כל האספקטים השתנו בעקבות האימון. הכל הפיך!
הדוג' הקליניות שהתקבלו באמצעות המחקר על המוח האנושי הפתיעו אף יותר. מתוארות אין סוף דוג' קליניות על אנשים שמוחם הצליח "לתקן" את עצמו: העלאת רמת המשכל, נטרול של כאבי פנטום, ללמוד לראות למרות העיוורון ,תיקון לקויות למידה מורכבות,נטרול מוחלט של OCD- הפרעה אובססיבית קומפולסיבית ועוד.
ד"ר נורמן דוידג' חוקר נודע, מרצה בכיר באוניברסיטת קולומביה ואוניברסיטת טורונטו, פסיכיאטר וכתב מדעי עטור פרסים, מתאר במחקריו ובספריו כיצד חלקים של המוח "לומדים" למלא את מקומם של חלקים שנפגעו. הוא מציג באור חדש לחלוטין את היכולת האנושית להשתנות ואת הקשר המסקרן בין גוף ונפש. דוידג' נדהם מהשינוי החיובי הדרמטי בקרב מטופליו אשר סבלו מפגיעה מוחית,והציג באור חדש כמעט לחלוטין את היכולת האנושית להשתנות בהקשר של גוף ונפש. ההפרדה בין שני עולמות אלו ,השורשים שלה נעוצים עוד מדקארט אשר ראה את החומר כמדיד ומכני ואילו את עולם החשיבה והנפש ראה כמשהו רוחני בעל חוקיות ועקרונות אחרים. בעקבות עבודתו של דקארט,יצר המדע שני עולמות מקבילים – העולם הפיסי של הגוף ועולם הנפש. דוידג' גורס כי גישה זו, היא שיצרה את הניכור ואת חוסר החיבור לתפיסתנו בין המוח לנפש, ניכור אשר הסתיר עד לא מזמן את רעיון הפלסטיות של המוח. ההכרה והגיבוי האמפירי כיום כי חוויה רגשית בכוחה לשנות את מבנה המוח, מוכיחה כי ההפרדה בין שני עולמות אלו הינה מלאכותית לחלוטין. הרעיון המכניסטי שהיה מושרש שנים ארוכות, רעיון המוח כמחשב טומן בחובו את הרעיון כי המוח הינו מערכת דטרמיניסטית קבועה ומוכתבת מראש ע"י הגנטיקה או ע"י חוויות מעצבות מתקופת הילדות הראשונית, מופרך לאחרונה ע"י אין סוף מחקרים המוכיחים בדיוק ההיפך.
בהקשר של שינוי דפוסי חשיבה, רגש והתנהגויות, יש להבין כי לנוירונים במוח פשוט וקל יותר לבצע את הפונקציות המקוריות שלהם מכיוון שהדרך בה הם עוברים סלולה היטב. הקשרים העצביים מבוססים היטב, מה שיוצר את התגובות האוטומטיות בדפוסי החשיבה,הרגש וההתנהגות. כאשר מבצעים שינוי יש צורך במעין חיווט מחדש של הקשרים העצביים הסינפטיים, או כמטאפורה יש לסלול דרך חדשה. זו הסיבה לכך שהרגלים שונים, התמכרויות לדוג' ששם הקשרים הסינפטיים רבים מאוד וחולשים על אזורים במוח שאחראים הן לחשיבה, הן לרגש והן להתנהגות,נתפסים כקשים לעיצוב מחדש, יש צורך ביצירת נתיבים חדשים רבים. אז כמה זמן באמת לוקח למוח האנושי לסגל דפוס חשיבה, רגש או התנהגות חדשים ? בשנות ה-60 של המאה הקודמת, גרס המנתח האמריקאי מקסוול מלץ בספרו כי דרושים 28 ימים כדי לפתח הרגל חדש ו-211 ימים בלבד כדי להיפטר מהרגל ישן. טענותיו התבססו על תצפיות של קטועי איברים. בתוך שלושה שבועות בלבד הם התרגלו לעובדה שאין להם איבר מסוים - איבר שהם היו רגילים להפעיל. קבוצת חוקרים מאוניברסיטת UCL יצאה ומצאה כי זמן הממוצע הדרוש כדי להפטר מהרגל הינכאשר התווך נע בין 45 ימים ל-245 ימים. הרגלים נוצרים על ידי התניות ובשפה המקצועית הרלוונטית context - dependent repetition . כאשר אנו חוזרים על פעולה מסוימת בסמוך לפעולה או תחושה אחרת נוצר הרגל. לצורך הדוג', אם נפתח את המקרר בכל פעם שנרגיש לחץ נפשי, ניצור הרגל של אכילה בעיתות לחץ. ככל שנתמיד בהרגל ההתנהגותי, המחשבתי או הרגשי, כך נייצר ונעבה את המסלולים הסינפטיים. הרגל הוא בסופו של דבר מסלול סינפטי קבוע במוחנו. המחקרים האחרונים כיום מוכיחים כי ניתן לפתח הרגלים חדשים בפרק זמן של 21 ימים ואף פחות מכך. החוקרים מאוחדים כולם בעמדה שניתן בעבודה עקבית להיפטר מכל הרגל ישן ע"י בניית הרגל חיובי חדש וניתן לשנות כל הרגל- צורת חשיבה, דפוסי רגש והתנהגויות.
בהקשר של טיפול בטראומות ילדות, PTSD,והפרעות חרדה אחרות - בניגוד לדעה הרווחת בעבר כי כל זכרון מתגבש ומאוחסן במוח באופן חד פעמי ואז נשלף שוב ושוב באופן זהה לאופן בו הוא אוחסן, נמצא כי ניתן לאחסן ולגבש מחדש זכרונות באופן שונה מאשר אוחסנו לראשונה. התנאי הוא כי ההתערבות תעשה מיד לאחר שליפת הזכרון/החוויה/האירוע שאותו רוצים לאחסן ולגבש מחדש. כלי ה-NLP היעודיים לטיפול בחרדות וטראומות מאפשרים את גיבוש הזכרון המשתנה תוך שעות ספורות ועד מס' ימים. הנקודה החשובה היא ששינוי מוחי דהיינו עיצוב מחדש של קשרים סינפטיים, מתרחש תוך מיקרו שניות (אין מדובר על גיבוש שלוקח כ-21 ימים) ומאותו הרגע ששינוי התרחש , הוא צובר עוד ועוד קשרים סינפטיים באותו כיוון השתנות עד לגיבוש מלא.
המוח האנושי יודע וידע באופן טבעי לעשות כל שינוי שיידרש בין אם זו טראומה, חרדה או אמונה מגבילה, אם רק נכוון אותו ונראה לו איך. בדיוק לכך מתייחסת אחת מהנחות היסוד של ה-NLP המניחה כי "לעולם לא מאוחר מדי כדי לחוות ילדות מאושרת." לאור מחקרים אלו מהחזית של חקר המוח, קל יותר להתחבר ולהבין הנחות יסוד נוספות העומדות בבסיס ה-NLP כדוג' ההנחה "לכל אדם יש את כל המשאבים שהוא זקוק להם על מנת להשיג את מטרותיו" , או ההנחות שאומרות "כל אחד יכול לעשות כל דבר" ו-"ערך האדם גבוה בהרבה מכל התנהגות, רגש, מחשבה או הלך רוח."
אין ספק כי הממצאים הללו מדהימים ומעוררי תקווה, ונוסכים בנו את ההבנה כי כל שינוי הינו אפשרי!
העניין האמיתי הינו-
לא חשוב מאין באת (למרות שבהחלט רצוי לזכור זאת), אלא לאן אתה הולך...
