אתגר המימוש העצמי בעידן שלנו
אנחנו חיים היום בעידן שהוא באמת מאוד מיוחד אבל למען האמת גם מאוד מאתגר. עידן שמצד אחד יש בו המון אפשרויות בחירה, אפשרויות לביטוי ולהגשמה עצמית לבטחון, לחופש כלכלי ולאושר והכל לכאורה פתוח בפנינו. מהדהדת סביבנו הבטחה ענקית שהכל אפשרי והאמת היא שאכן יש מאחורי הבטחה זו כיסוי גדול בהרבה ביחס לכל תקופה אחרת בהסטוריה.
יחד עם זאת יש גם צד שני.
אם נישיר מבט במציאות כפי שהיא באמת, אנחנו חייבים להודות שדווקא בגלל "שהכל אפשרי" ויש המון אפשרויות הפתוחות בפנינו, הכל מאוד נגיש כולל ידע, מידע ומוצרים, הכל מאוד נתון להשוואה וחשוף כולל אנחנו בינינו ובין עצמנו עם כל הרשתות החברתיות, נוצר לא פעם ובאופן פרדוכסלי דווקא המון בלבול, אבדן דרך, חוויה של צמצום, חוסר בטחון וכאב רגשי.
התקופה שאנחנו חיים בה מאופיינת מצד אחד ביותר אנשים שאכן חווים חיים משמעותיים, בטחון, אושר ואותנטיות בחייהם, אך מצד שני זוהי תקופה שמאופיינת גם בהרבה יותר אנשים שחווים תסכול, חוסר משמעות וסבל נפשי ורגשי ביחס לתקופות קודמות בעבר.
אז אני שואל איך זה שדווקא העידן שחרט על דגלו את ערכי החופש, האושר, המשמעות, האותנטיות, המימוש וההגשמה העצמית (לפחות כאן בחברה המערבית) מביא כל כך הרבה אנשים, יותר מבכל תקופה אחרת בהסטוריה לחוות באופן תדיר בדיוק את ההיפך: כאב רגשי, תסכול, אבדן דרך, בלבול, זיוף (כאנטיתזה לאותנטיות), חוסר סיפוק , חוסר במשמעות וכיוצ"ב ?
אז האמת היא שבשביל לענות על זה בצורה רצינית, אני כנראה אצטרך פלטפורמה מעט אחרת אבל מה שיותר מעניין אותי כאן הוא לחשוף מעט מהאתגר שעומד לפנינו, משהו שיאפשר אולי כן לגעת וכן להתחבר במעט לייחודיות האינדיווידואלית שלנו ובעיקר להציע את מה שבעיניי הם המפתחות להתמודד עם כל רעשי הרקע, ההשפעות והלחצים האדירים שמסביבנו.
הקונפליקט או אפילו הפרדוכס המרכזי של התקופה הזו, בעיניי לפחות, בהקשר של לחיות חיים מוגשמים, משמעותיים ומאושרים הוא שמצד אחד ישנה קריאה מאוד חזקה, רצון ובעיקר תשוקה לחיות את החיים שלנ ובאופן אותנטי ולהביא ליד ביטוי את העצמיות שלנו, את המסר/אני מאמין שלנו, הערכים הכישורים והיכולות הייחודיים שלנו לידי ביטוי,אבל מצד שני אנחנו מוצפים באין סוף השפעות חיצוניות שמאוד מקשות ומאתגרות את החיבור האמיתי הזה.
הכוונה שלי במאמר כאן היא לא רק להשפעות המאתגרות גם כך ושכולנו מכירים כל כך טוב, ההשפעות מהבית ומהסביבה בה גדלנו ומתוכה הותננו, אלא בעיקר אני מתייחס ומכוון להשפעות של המדיות החברתיות השונות וערוצי התקשורת שמקיפים אותנו.
הגבול בינינו במובן של הייחודיות שלנו, של מי אנחנו באמת, מה אנחנו באמת אוהבים ומוכשרים לעשות, מה נכון לנו, לבין ההשפעות החיצוניות שמקיפות, סובבות אותנו ומשפיעות עלינו ללא הרף הוא לא תמיד ברור, וזאת בלשון המעטה... ברמה כזו או אחרת לכולנו אגב.
מרגיש שבשם האותנטיות, אנחנו ביותר ממובן אחד דווקא די התרחקנו ממנה...
היסחפות עם הזרם, והזרם תמיד קיים... אחרי רעיונות, כיוונים, שיטות, דרכים, אנשים, משמעויות, תדרים ואג'נדות שונות מעניקה לא מעט ערך, גם בזה חייבים להודות.
ההסחפות הזו, הנהירה אחרי השפעות חיצוניות שרובנואפילו לא מודעים כמה עמוק הותננו לתוכן,מאפשרת למידה, תקווה, בטחון, שייכות, משמעות וגם אושר... עד שהיא כבר פחות מאפשרת את זה ומתחיל סוג של דאון מה שנקרא, שדווקא הוא זה שמאפשר מפגש מחודש עם האני האמיתי.
באיזשהו אופן קל מאוד וגם קורץ, ללכת לקורס כזה או אחר, ללכת לסדנא שמבטיחה כך וכך או להתחבר ולהיות נאמנים לרעיון או לדרך מסוימת. מצד שני מאוד מאוד מאתגר היום לאור כל מה שתיארתי, כל ההשפעות, הלחצים, ההצפה המטורפת של תכנים ומידע וההשוואתיות הבלתי נמנעת אל מול האחרים שסובבים אותנו, להשיל את כל אלו מעלינו ולהתחבר באמת ובפשטות לעצמיות שלנו. הנטייה האבולוציונית ההישרדותית שלנו להימשךלעונג, ולהימנע ולדחות מעלינו דברים שהם פחות נעימים לנו היא מה שבאמת עושה את כל העניין למאתגר. לוותר על דברים, אשליות וכל מה שאנחנו לא למרות שלפרק זמן מסוים זה מאפשר זרימה של כימיקלים מאוד מענגים במוח,ולהתחבר באמת ובתמים לדרך הייחודית שלנו למרות שזה באמת מצריך מאיתנו לעבור דרך בתוכנו שלא תמיד היא פשוטה, זה בסופו של דבר הסיפור.
ומה בעצם לא פשוט בדרך הזו שאנחנו כל כך אוהבים לקפוץ ולאחוז, אם רעיונית ואם מעשית בדרכים אחרות שהן לא באמת הדרכים שלנו, בטח לא ברמה המדויקת, הטבעית והייחודית השמורה לכל אחת ואחד מאיתנו ?
מה גורם לחלק כל כך גדול מאיתנו לבחור, בין אם באופן מודע ובין אם לא, להביא לידי ביטוי רק חלק קטן כל כך מהיכולות האמיתיות ומהאפשרויות הגלומות בכל אחד מאיתנו ?
מה גורם רק לחלק קטן מאיתנו באופן יחסי להצליח לממש ולהגשים את עצמנו באופן שהוא באמת משביע רצון, סובייקטיבית כמובן יציב באופן יחסי ותוך כדי חיבור למהות פנימית ייחודית ?
התשובה לכך, הדרך לאותו מימוש עצמי נכסף ששכרו הרוחני וגם החומרי לצידו,יכולה אולי מעט להפתיע.
הצלחה אמיתית בעיניי, הצלחה משורש צ.ל.ח,היא לצלוח את כל מה שאנחנו לא עד שנחזור לאותו מקום שאנחנו פשוט אנחנו.
יכול להיות שבקריאה ראשונה זה נשמע אולי משפט נדוש ולעוס, אבל מסתתר כאן רובד נוסף.
מס' שאלות שיכולות מעט להציף את הרובד הזה:
מה יש שם באותו אני אמיתי שלי שאני שוב ושוב מפנה לו גב , בורח ממנו, מתכחש אליו ?
מה יש במי שאני באמת כפי שאני באמת, שזה לא מספיק טוב כמו שזה ?
מי אמר שהאני שלי לא שווה מספיק בדיוק כפי שהוא ?
מאיפה הצורך שלי לעטות אני אחרים ?
מה אני מפחד שיגלו ?
מה אני מפחד שיראו ?
כתבתי קודם מהי הצלחה בעיניי, הצלחה אגב שתקפה ונכונה לכל הרבדים – רוחני, חומרי/גשמי/כלכלי,משפחתי, חברתי ופיזיולוגי.
מרכיבי ההצלחה (כפי שאני מבין אותה) הבסיסיים וההכרחיים הם: הכרה עצמית, קבלה עצמית, יושרה פנימית, חיבור למקצב פנימי ייחודי ופשטות.
רק כשבאמת מחוברים לתשתית הפנימית הזו,וכן לפעמים לוקח זמן להגיע לזה, מתאפשרת אותנטיות אמיתית, ההתמסרות לדרך מתרחשת מעצמה לא ע"י כח חיצוני שדוחף אותה, כי אם ע"י כח פנימי שפשוט מושך אותה והעצמיות יכולה להנות מעצמה ובאמת לפרוח ולהפריח את סביבתה.
רק נקודה אחרונה לסיום,התוכן הזה הוא גם כמובן סוג של השפעה חיצונית,אנא קראו אותו בעיניים ביקורתיות וקחו מתוכו רק מה שנראה לכם ומרגיש לכם נכון.
